כתיבת ספר זיכרונות היא תמיד תירוץ מצוין לשלוח את כל בני המשפחה לפשפש בקופסאות נעליים ישנות, בחיפוש אחר הרגעים הכי מרגשים והניחוחות של פעם. לפעמים, בין הררי הנוסטלגיה, צצה פתאום תמונה של דמות מסתורית. אף אחד לא באמת מזהה מי מצולם בה, אבל החיוך שהיא מעלה על השפתיים מבהיר מיד: היא חייבת להיכנס לספר.
כך קרה גם עם הילדה הקטנה שבתמונה – זו עם עיני האבטיח העגולות, שמשני צדיה מונחים שני אבטיחים אמיתיים, כמעט בגודל הראש שלה. היא השתלבה בין הדפים בטבעיות מוחלטת. ברור לכולם שהצילום נעשה כאן בארץ, ודי ברור שלצלם בצלמוניה הישנה (או להורים המשועשעים שלה) היה חוש הומור נהדר כשהם בחרו בקומפוזיציה המבודחת הזו.
אין לי ספק שכל מי שידפדף בספר יעצור לרגע ליד התמונה הזו, וינסה לנחש מי היא הקטנטנה המקסימה. אולי נגלה את זה יום אחד ואולי לא – בינתיים, פשוט נהנה מהקסם והמסתורין.
