לפני זמן מה, לרגל יום הולדתו ה- 90 (!) היה לנו הכבוד והעונג להפיק את סיפור חייו בספר, של איש יקר, שסיפורו האישי שזור בסיפורה של העיר ירושלים, ובסיפורה של המדינה מטרום הקמתה. ניסים כהן שמו.
עלילותיו המרתקות של ניסים, תוכלו לקרוא בקישור המצורף של הספר שהפקנו לכבודו.
ומה הקשר בין זה לבין כבוד נשיא המדינה מר רובי ריבלין, לבין אופנועים?
דווקא על זה רציתי להתעכב… ולשתף אתכם.
כמה חודשים לאחר הפקת הספר, קיבלתי מבנותיו בווטצאפ את התמונות האלו, שבהם נראים ניסים כהן (גיבור סיפורינו הראשי) ומר ריבלין, לוחצים ידיים בחמימות.
לתמונות התלווה הסבר:
" אבא מכיר את רובי ריבלין עוד כשרובי היה צעיר שרכב על אופנוע והיה מגיע לעסק של אבא (מוסך לתיקון אופנועים) בשכונת ממילא בירושלים. היה יושב אצל אבא על קפה והיו דנים ב "עניינים ברומו של עולם…" (כדורגל…).
אז לזכר הימים ההם אבא ביקש להיפגש אתו והוא הסכים ברצון. במפגש אבא העניק לנשיא עותק של הספר".
האנקדוטה המשעשעת הזו העלתה אצלי הרהור…
זה לא דבר מובן מאליו, להיות למעלה בראש הפירמידה, ובכל זאת לא לשכוח את אלו שהיו סביבך, גם כשהיית למטה, ולהעניק להם זמן והוקרה.
כמה אנשים כאלו אתם מכירים?
ועוד משהו- משום מה… דווקא מסתדר לי ממש טוב בדימיון, התיאור של רובי ריבלין הצעיר, רוכב על אופנוע בסימטאות ירושלים. יש לו את זה.